גבולי עולי בבל-המשך

  החגרא, הוא הגבול בדרום, מסתיימת ברפיח היא העיר הדרומית מערבית של ארץ ישראל של עולי בבל, ומשם פונה הגבול לצפון לאורך דרך הים שבמערב ארץ ישראל היא הדרך הגדולה ההולכת למדבר, דהיינו מדבר סיני. וממשיך לצפון גניה דאשקלון הזהה עם ג'יה היא גיאה כיום ומשם המשיך הגבול לאשקלון.    

הפנה הדרומית מערבית של ארץ ישראל של עולי בבל היא העיר רפיח, אף על פי שהמשנה בתחילת גיטין רואה באשקלון הנקודה הדרומית ביותר מכיון שהיא ליד הים. הגבול נמשך לאורך הלימס (גבול) הרומאי מתל ערד עד רפיח ובארמית נקראה חגרא (חומה). הדרך שלאורכו נשמרה עד ימינו. 

  בדרום ישנה נקודת גבול אחת המסמנת את כל הגבול של ארץ ישראל של עולי בבל, בו בזמן שבצפון ישנן עשרות נקודות גבול, והסיבה לכך, לפי המבואר בתלמוד ירושלמי (שביעית ו,א) שבצד הדרומי הגבול של עולי מצרים ושל עולי בבל היו אחד, ומכריון שגבולי פרשת מסעי של עולי מצרים הם גבולות טבעיים לא היה מן הצורך להרבות בנקודות גבול. מה שאין כן גבולי עולי בבל שהיה תלוי בכיבוש והיה משתנה כל ימי הבית השני כמבואר בתלמוד הירושלמי (שם), לכן הוצרכו לבאר יותר. ממילחא דזרואי הזהה עם הר סדום שהוא למעשה גוש מלח הלך הגבול בנחל חמר עד חורבת רדום (רג'ום) הזהה עם רקם גיאה (נ.צ. 165931-066468) ואפילו גיאה נשמרה בקרבת מקום בשם קעה (נ.צ. 165903-066617). ומכאן דרך באר שבע לרפיח.

  ממיסב ספנחה יורד הגבול אל ים המלח, והולך על חופו הדרומי של ערבת סדום דרך נאות הככר עד הר סדום שכולו גוש מלח אחד גדול הוא מילחא דזרואי על שם חורבת זווירא שלצפונו.

  מטפילה מתחיל הגבול לרדת למערב אל בקעת ים המלח. ועוקף את הקניון של ואדי סאלים שלמערב טפילה ועובר ליד סניפחה וזהו מיסב ספנחה כלומר הסיבוב של הקניון שליד סניפחה ממזרח.

  מנחל זרד, הסמוך לנחל ארנון, חוזר הגבול לדרך הראשית ההולך לדרום לכל אורך ארץ מואב עד טפילה הזהה עם תפלית.